Daf 22b
וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּשֶׁרֶץ מְשַׁלְּחִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְרַצֶּה מְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת שֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה
Rachi (non traduit)
כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה. שהרי כחו רע משל בעלים אצל שרץ ואמאי אמרי זקני דרום מרצה ביחיד מגו דמרצה בצבור:
מקום שאם נטמאו בעלים כו'. יחיד שנטמא במת אין משלח פסחו לעזרה לשחוט עליו [אלא נדחה לפסח שני] כדכתיב איש איש כי יהיה וגו' ואע''ג דכחו מרובה משל כהן אצל שרץ:
וְהָא כְּתִיב אִישׁ
וְהָכְתִיב אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא וַעֲשֵׂה פֶּסַח בְּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְגוֹ' לְמִצְוָה
Rachi (non traduit)
והכתיב איש איש וגו' ועשה פסח בחדש השני. אלמא מידחי:
קָסָבְרִי זִקְנֵי דָרוֹם טְמֵא מֵת [נָמֵי] מְשַׁלֵּחַ קָרְבְּנוֹתָיו
Rachi (non traduit)
טמא מת נמי. יחיד טמא מת נמי משלח קרבנותיו כלומר אם שילח פסחו לעזרה ושחטו וזרקו עליו פטור מלעשות פסח שני ואף על פי שלא יאכל ממנו דקסברי אכילת פסחים לא מעכבת ומיהו לכתחילה אמר רחמנא נדחה לפסח שני וצבור עבדי בטומאה הילכך כהן המכפר בקרבן יחיד מתוך שמרצה [בצבור] לכתחילה מרצה ביחיד דיעבד:
אָמַר עוּלָּא תְּקַע לְהוּ רֵישׁ לָקִישׁ לִדְרוֹמָאֵי וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה כֹּחַ מְכַפְּרִין אוֹ כֹחַ מִתְכַּפְּרִין הֱוֵי אוֹמֵר כֹּחַ מִתְכַּפְּרִין
Rachi (non traduit)
הוי אומר כח מתכפרין. כדמפרש ואזיל שהיחיד טמא שרץ משלח קרבנו לעזרה כדקאמריתו שוחטין וזורקין על טמא שרץ והכהן המרצה בו אם נטמא בשרץ פסול לו כדמוקמיתו מתני' דקתני טמא פסול בטמא שרץ:
איזה כח מרובה. לדחות את הטומאה:
תקע להו. צעק להם קול גדול:
אֶלָּא קָסָבְרִי שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ
Rachi (non traduit)
אלא סברי לן כמ''ד התם שוחטין וזורקין על טמא שרץ. הואיל וחזי לאורתא הילכך צבור טמאי שרץ אף הן לא הותר להן ליכנס לעזרה טמאין אלא ישלחו קרבנותיהם לעזרה ויקריבוהו כהנים טהורין ויטבלו ויאכלו לערב דלא הותרה להם טומאה אלא במקום שאילו לא הותרה היו נדחין הילכך טמא מת שאינו מותר לאכול לערב הותר להן אבל טומאת שרץ לא ואין כאן ק''ו שהרי יכולין לעשותו בטהרה:
מַאי קָסָבְרִי אִי קָסָבְרִי אֵין שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ אַמַּאי לָא עָבְדִי צִיבּוּר בְּטוּמְאָה הָא כֹּל שֶׁבְּיָחִיד נִדְחֶה צִיבּוּר עָבְדִי בְּטוּמְאָה
Rachi (non traduit)
אי קסברי אין שוחטין וזורקין. את הפסח על יחיד טמא שרץ ואף ע''ג דיכול לטבול ולאכול לערב ואיכא למ''ד בפסחים (דף צ:) [דס''ל] הכי ויליף לה מאיש איש כי יהיה טמא לנפש ואפילו חל שביעי שלו ערב הפסח במשמע דהוה ליה כטמא שרץ:
אמאי לא עבדי ציבור בטומאה הא כל שביחיד נדחה צבור עבדי בטומאה. דאיש ולא ציבור קאמר רחמנא:
מאי קסברי. זקני דרום דפשיטא להו דלא הותרה טומאת שרץ אצל רוב צבור ותיתי בקל וחומר:
קָסָבְרִי זִקְנֵי דָרוֹם מְכַפְּרִין כְּמִתְכַּפְּרִין מָה מִתְכַּפְּרִין טְמֵא מֵת אִין טְמֵא שֶׁרֶץ לָא אַף מְכַפְּרִין טְמֵא מֵת אִין טְמֵא שֶׁרֶץ לָא
Rachi (non traduit)
מכפרין כמתכפרין. כשהותרה טומאה בצבור שניהם היו במשמע הכהן והצבור דהא ממועדו נפקא לן (פסחים דף עז.) הילכך כהן כציבור מה כשהותרה טומאה אצל רוב צבור שנטמאו טמא מת הותר ולא טמא שרץ [אף כשהותר לכהן בקרבן צבור מת הותר ולא שרץ]:
קסברי זקני דרום. דאמרי מת דווקא:
אִי הָכִי טְמֵא שֶׁרֶץ נָמֵי לֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִטְּמֵא מֵת מָה טְמֵא מֵת שֶׁטָּעוּן הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי מְרַצֶּה טְמֵא שֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּרַצֶּה
Rachi (non traduit)
טמא שרץ נמי ליתי בקל וחומר. דמרצה בצבור לכתחילה בק''ו מטמא מת:
Tossefoth (non traduit)
ורבינו תם גרס אי הכי ומפרש דבמועדו אפי' בטומאה היינו בין במת בין בשרץ בין דפסח בין דתמיד והא דקאמרי זקני דרום לא שנו אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בצבור מיירי בריצוי של אכילה בטומאה כלומר מתוך שמרצה ריצוי גדול שנאכל בטומאת בעלים במת מרצה נמי ביחיד ששימש בטומאת מת אבל טמא שרץ נהי דיש לו ריצוי בצבור כגון היכא דנטמאו הכהנים או הסכינים בשרץ דעבדי בטומאה דבמועדו אמר רחמנא ואפילו בטומאה וכל שביחיד נדחה בצבור עבדי בטומאה מ''מ אין לו ריצוי גדול כמו מת ואילו נטמאו צבור בשרץ אין להם לאכול בטומאה כמו שאמר לבסוף ופריך אי הכי טמא שרץ נמי כיון דאמרת דבטומאת מת מרצה ביחיד מטעם דמרצה בצבור דאכלי בטומאת מת א''כ טמא שרץ נמי בקרבן יחיד לירצי מקל וחומר מטמא מת דיחיד ומשני קסברי זקני דרום מכפרין פירוש דיחיד כמתכפרין דטמא מת אין טמא שרץ לא ואם תאמר ומנ''ל דבמועדו איירי אף בטומאת שרץ אי ממשמעותא דמועדו אם כן אפילו זב ומצורע אי מקל וחומר דמת שטעון שלישי ושביעי מה לטומאת מת שכן אישתראי לאכול בטומאת בעלים תאמר בשרץ דאם נטמאו בעלים בשרץ לא אכלי [ויש לומר דהאי דלא אכלי] לאו משום חומר דשרץ אלא משום דשוחטין וזורקין עליו [ולא] איפטר ליה מפסח וכה''ג במת בשביעי שלו אם היו רוב צבור טמאים בשביעי שיכולים ליטהר לערב לא הוו אכלי בטומאה וקשה לפירוש ר''ת כי היכי דאמר מכפרין כמתכפרים [למעוטי טומאת שרץ דלא לירצי ביחיד] הכי נמי נימא בציבור ודווקא טמא מת ולא טמא שרץ ואי משום דאתי קל וחומר ומפיק מהיקישא הכא נמי נייתי ק''ו ליפוק מהיקשא ועוד קשה היכי יליף טמא שרץ דיחיד בק''ו מטמא מת דיחיד הא טמא גופיה דיחיד יליף על ידי מתוך וכי האי גוונא חשיב בבנין אב בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נא.) דקאמר לן בדם כשר הואיל ולן כשר באימורין ודבר הלמד בבנין אב אינו חוזר ומלמד בקל וחומר וי''ל דבעיא היא באיזהו מקומן והכא אם נאמר דילפי' קאמר ועוד י''ל דהאי מתוך אינו בבנין אב דאי הוי בבנין אב א''כ יאכל ביחיד כבציבור:
אי הכי טמא שרץ נמי. בקונטרס לא גרס אי הכי דאפי' לית לן מתוך שמרצה כו' מצי לאקשויי הך פירכא טמא שרץ לירצי בצבור מקל וחומר מטמא מת ויש ליישב אי הכי דקאמרת מתוך שמרצה וכו' וילפת יחיד בדיעבד מצבור לכתחילה א''כ טמא שרץ נמי לירצי ביחיד דהא מרצה הוא בציבור מק''ו דטמא מת אבל אי לאו מתוך לא הוה קשיא מידי דאמינא דמתני' דפסלה טמא מיירי בין בטמא מת בין בטמא שרץ ועוד יש לפרש כי נמי אמרינן מתוך הוה לכו לאוקמי מתני' בזב ומצורע מי שטומאה יוצאת מגופו אבל טמא מת ושרץ לא דמרצו ביחיד בדיעבד הואיל ומרצו בצבור לכתחילה ושרץ מקל וחומר ומשני טמא שרץ אינו מרצה בציבור לכתחילה שהרי מכפרין כמתכפרין ובמתכפרין טמאי שרץ אינן עושים פסח בטומאה שהרי שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שאין היחיד נדחה אין צבור עושין בטומאה אלא שולחין שלוחיהן הטהורים ועושים פסחיהן בשבילם וא''כ איכא למיפרך מה לטמא מת שכן מרצה בצבור מה שאין כן בטמא שרץ [הגה''ה]:
טָמֵא פָּסוּל אָמְרוּ זִקְנֵי דָרוֹם לֹא שָׁנוּ אֶלָּא טְמֵא שֶׁרֶץ אֲבָל טְמֵא מֵת מִתּוֹךְ שֶׁמְּרַצֶּה בְּצִיבּוּר מְרַצֶּה נָמֵי בְּיָחִיד
Rachi (non traduit)
מרצה ביחיד. דיעבד על ידי שהציץ מרצה עליו והאי דבטומאת מת פשיטא לן דכתיב במועדו ואפי' בטומאה משמע בין שכהן (נמי) טמא בין שהצבור טמאין ומדגלי בדוכתא אחריתי גבי טומאת בעלים דכי אישתראי טומאה בצבור במת אישתראי דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ילפינן מינה איש נדחה ואין צבור נדחין אף גבי כהן המרצה נמי במת אישתראי:
אי הכי ל''ג:
מתוך שמרצה בצבור. לכתחילה:
טמא פסול. אמתני' קאי דתנן במתני' טמא מחלל עבודה ועל כרחיך בקרבן יחיד קאמר דאילו קרבן צבור קרב בטומאה:
Tossefoth (non traduit)
אבל טמא מת. פירוש קודם שביעי מרצה אפי' בקרבן יחיד על ידי ציץ מתוך שמרצה בלא ציץ והא דאמר עון הקדשים ולא עון מקדישים מוקמינן להו בטומאת שרץ וכן כל טומאת מת דשמעתין היינו קודם שביעי שלו אבל בשביעי היינו כמו טמא שרץ דאינו מרצה ביחיד לפי ששוחטין וזורקין עליו וגם אינו מרצה בצבור טמא מת בשביעי [נמי] לפי שיכולין לעשות ע''י שלוחין טהורים ולאורתא מצו אכלי הפסח בטהרה. ברוך:

וּצְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא עֶרֶל בָּשָׂר מִשּׁוּם דִּמְאִיס אֲבָל עֶרֶל לֵב דְּלָא מְאִיס אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן עֶרֶל לֵב מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אֲבָל עֶרֶל בָּשָׂר דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אֵימָא לָא צְרִיכִי
Tossefoth (non traduit)
משום דאין לבו לשמים. אפילו שב בשעת עבודה אמרינן בסוף מנחות (דף קט.) דאין קרבנו ריח ניחוח ואע''ג דהשתא לבו לשמים מתחילה לא היה לבו לשמים:
תָּנוּ רַבָּנַן בֶּן נֵכָר יָכוֹל בֶּן נֵכָר מַמָּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר עֶרֶל לֵב אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּן נֵכָר שֶׁנִּתְנַכְּרוּ מַעֲשָׂיו לְאָבִיו שֶׁבְּשָׁמַיִם וְאֵין לִי אֶלָּא עֶרֶל לֵב עֶרֶל בָּשָׂר מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֶרֶל בָּשָׂר
Rachi (non traduit)
יכול בן נכר ממש. עובד כוכבים:
תלמוד לומר ערל לב. אינו נפסל אלא מחמת ערלות לבו אלמא בכהן קאמר:
ערל בשר. והוא צדיק מנין:
שנתנכרו מעשיו. נחשבים לנכרים למקום:
וּמְנָלַן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה דִּכְתִיב בַּהֲבִיאֲכֶם אֶת בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלֵּל אֶת בֵּיתִי
עָרֵל מְנָלַן אָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְשָׁרְתֵנִי
Tossefoth (non traduit)
ערל. מפרש רבינו שלמה בכל מקום שמתו אחיו מחמת מילה ור''ת מפרש דמומר לערלות וקרי ליה לבו לשמים לפי שאינו עושה אלא מדאגת צער המילה ובריש הערל (יבמות דף ע.) פירשתי:
תַּנָּאֵי הִיא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מֵי כִיּוֹר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מֵי מַעְיָן הֵן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁאָר מֵימוֹת הֵן
יָצְאוּ מֵי כִיּוֹר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם לְוַוי אֶלָּא לָאו דִּרְאוּיִין לְמֵי כִיּוֹר אַלְמָא מַיִם חַיִּים נִינְהוּ
Tossefoth (non traduit)
יצאו מי כיור שיש להם שם לווי. הא דאמרינן בסוכה (דף יג.) ובחולין (דף סב:) כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאה תורה והקפידה עליו זהו שם לווי לא קשיא מידי דכך שמו מי כיור בשעת מתן תורה:
which excludes the water of the laver, which has a special name. (1) Hence it surely means such as is fit for the water of the laver, (2) which proves that it must be ‘living’ water? — It is a controversy of Tannaim. For R. Johanan said: As for the laver, — R. Ishmael said: It is the water of a spring; (3) While the Sages maintain: It may be ordinary water. AN UNCIRCUMCISED [PRIEST]. Whence do we know it? — Said R. Hisda: We did not learn this from the Torah of Moses our Teacher, but from the words of Ezekiel the son of Buzi: No alien, uncircumcised in heart and uncircumcised in flesh, shall enter into My sanctuary. (4) And how do we know that they profane the service? (5) — Because it is written , In that ye have brought in aliens, uncircumcised in heart and uncircumcised in flesh, to be in My sanctuary, to profane it, even My house, [when ye offer My bread, the fat and the blood]. (6) Our Rabbis taught: [It says.] Alien: you might think that this means literally an alien; therefore Scripture teaches, uncircumcised in heart. If so, why does Scripture call him ‘alien’? Because his actions are alien to his Father in Heaven. (7) Now, I know only [that] the ‘uncircumcised in heart’ (8) [invalidates the sacrifice]; how do I know that the uncircumcised in flesh [does likewise]? Because the text states, ‘and uncircumcised in flesh.’ And they are both necessary. For if the Divine Law wrote [that] one uncircumcised in flesh [is disqualified]. I would say that the reason is because he is repulsive; but an uncircumcised in heart’ is not repulsive, and so he is not disqualified. And if we were informed about an ‘uncircumcised in heart’, I would say that the reason is that his heart is not toward Heaven, but [as for] an ‘uncircumcised in flesh’, whose heart is toward Heaven, (9) he is not [disqualified]. Thus both are necessary. AN UNCLEAN [PRIEST]... IS DISQUALIFIED. The Elders of the South said: They learnt this only of [a priest] unclean through a reptile, but [as for] one unclean through a corpse, since [the headplate] propitiates in the case of a public sacrifice, it propitiates in the case of a private sacrifice. (10) If so, let it be deduced from one unclean through a corpse, a fortiori. [that] one unclean through a reptile too [does not invalidate the sacrifice]: if [the head-plate] propitiates [in the case of] one unclean through a corpse, who must be besprinkled on the third and on the seventh [days of his defilement], (11) surely [it] propitiates [in the case of] one unclean through a reptile, who need not be besprinkled on the third and on the seventh [days]? — The Elders of the South hold that those who make atonement [the priests] are like those for whom atonement is made [the people]: as in the case of those for whom atonement is made, if they are unclean through a corpse [the head-plate] does [propitiate], but if they are unclean through a reptile [it does] not, (12) so are those who make atonement: one unclean through a corpse is [included in the propitiatory effect of the head-plate]. whereas one unclean through a reptile is not [included]. What do they [these Elders] hold? If they hold, you may not slaughter [the Passover] and sprinkle [its blood] on behalf of one who is unclean through a reptile, (13) why may the community not sacrifice in uncleanness: surely [it is a principle that] wherever an individual is relegated [to the second Passover], the community celebrates it in uncleanness? Rather, they hold that you do slaughter and sprinkle on behalf of him who is unclean through a reptile. ‘Ulla said: Resh Lakish (14) criticized the southern scholars: Now, whose power is greater, the power of those who make atonement, or the power of those for whom atonement is made? Surely the power of those for whom atonement is made. (15) Then if a priest who was unclean through a reptile cannot propitiate [officiate], though where the owners were defiled by a reptile they can send their sacrifices [to the Temple]; is it not logical that a priest who was defiled by a corpse should not be able to propitiate, seeing that if the owners were defiled by a corpse they cannot send their sacrifices? (16) — The Elders of the south hold: One who is unclean through a corpse can also send his sacrifices. (17) But it is written, If any man of you... shall be unclean [by reason of a dead body]... yet he shall keep the Passover [unto the Lord] in the second month [on the fourteenth day at dusk they shall keep it]? (18) — That is a recommendation. (19) But it is written, According to every man's

(1). It is not called simply water, but the water of the laver.
(2). But not the actual water of the laver.
(3). I.e., running water.
(4). Ezek. XLIV, 9.
(5). I.e., make the sacrifice unfit.
(6). Ibid. 6.
(7). They estrange him from God.
(8). An apostate.
(9). For this is understood to refer to one whose brothers died through circumcision, so that he fears the operation, but would otherwise have it performed.
(10). V. Ex. XXVIII, 36-38: And thou shalt make a pale of pure gold... and it shall be upon Aaron's forehead, and Aaron shall bear the iniquity committed in the holy things... and it shall always be upon his forehead, that they may be accepted before the Lord. According to the Rabbis, this means that in virtue of the head-plate a public sacrifice is ‘accepted’, i.e., valid, even if the whole congregation or all the officiating priests are unclean, and indeed must be offered at the very outset in such conditions, as the public sacrifice may not be postponed. This is technically called propitiating (making acceptable). The matter is further explained in the text.
(11). V. Num. XIX, 19.
(12). I.e., only when the whole or the majority of the nation is unclean through a corpse must the public sacrifice be brought.
(13). If an individual is unclean through a reptile and has not performed tebillah (q.v. Glos.), though he can do so and be clean in the evening, nevertheless the Passover may not be slaughtered on his behalf, and he must postpone his sacrifice for the second Passover. There is an opposing view in Pes. 90b.
(14). The original is "ל ר and it is not clear what it stands for. Bah. suggests. Resh Galutha, the Head of the Exile.
(15). As the text proceeds to show: the owner of a sacrifice can send it to the Temple even when he is unclean through a reptile, whereas a priest cannot officiate in like circumstances.
(16). Because they will be unfit to partake of it in the evening. — Though sacrifices in general are mentioned, much of the present discussion refers more particularly to the Passover.
(17). E.g.. he was registered for a particular Passover-offering (this could be sacrificed only on behalf of people specially registered for it) and became unclean through a corpse: if he sent the sacrifice and had it slaughtered, he does not celebrate the second Passover a month later, though he cannot partake of the first.
(18). Num. IX, 10f. Thus he is relegated to the second month.
(19). Scripture orders him to be relegated. Yet if he does have it slaughtered at the first, he has fulfilled his obligation.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source